"ואהבת", הילד הפנימי ואיך זה קשור לניאו-מרקסיזם

"ואהבת לרעך כמוך", תאהב את האחר כפי שאתה אוהב את עצמך, זו התורה על רגל אחת, לא ככה?

מה הבעיה? שאנחנו לא כל כך אוהבים את עצמנו. משהו השתבש בנקודת המוצא. אנחנו נדרשים ללמוד את זה מחדש, לאהוב את עצמנו. פעולה או הוויה שעל פניו אמורה להיות טבעית לנו. הנה, החתולה שלי, די אוהבת את עצמה ואין שם שום סיבוך או שאלה. אבל לא כן אנחנו בני האנוש. אנחנו חייבים ללמוד קצת לסמפט את עצמנו, כל אחד את עצמו, אחרת יהיו פה קשה מאוד, כי "ואהבת לרעך כמוך". סוג של חץ דו-כיווני.

מה קרה? אי שם בילדות, חוויות מסוימות בעולם החיצוני (בקשר שלנו עם ההורים, עם המבוגר האחראי, עם קבוצת השווים - החברים והחברות, עם האחים והאחיות) יצרו לנו חוויה פנימית שיצרה לנו בזמנה אמונות ותפיסות עולם מסוימות, מריבתן שקופות עבורנו. למשל, האם ועד כמה אנחנו ראויים. אותן התפיסות הן המקור לדפוסים שלנו, לאסטרטגיות שלנו, למנגנונים שלנו. זה מה שלוחץ לנו, לרוב מבלי משים, על הכפתורים.

מה עוד? תהליך ההתבגרות שלנו לא נגמר בגיל ההתבגרות. אנחנו בתהליך חִבְרוּת מתמשך, במו"מ תמידי על הערכים, הנורמות, האידאות שלנו, מול הסביבה המיידית ומול התרבות והחברה. לא צריך להיות מומחה גדול לניאו-מרקסיזם כדי להבין שלמערכת החברתית-כלכלית יש השפעה אדירה על התודעה שלנו. שוב ושוב אנחנו מקבלים מסרים סותרים כדי למכור לנו עוד משהו שאנחנו (לא) צריכים, אותו הדבר שאם רק נשיג אותו נהיה מאושרים. כשהמסר המובלע, שמחלחל עמוק פנימה, הוא שאנחנו לא ממש בסדר כפי שאנחנו.

אז? אני מציעה את דרך ההתמקדות. להתמקדות יש סט של כלים עוצמתיים ביותר לעבודה עם הילד הפנימי שבכל אחת מאיתנו. דרך עבודה עם הילד הפנימי שבנו, המבוגר שאנחנו חווה את עצמו מחדש ומפתח מערכת יחסית הורית-עצמית מיטיבה.

מוזמנים אלי לקליניקה לתהליך משמעותי עם הילד הפנימי.

הפוסט פורסם לראשונה כאן בקצרה בפייסבוק שלי. אפשר להגיב, להיות בקשר, לעקוב.