top of page

Self Simulation

פרפורמנס משך – דואט גנרטיבי למחשב ואישה | 2016

גרסה ניסיונית הופיעה בפסטיבל ננודנס מיקרופסט. גרסת גלריה-משך הוצגה בתערוכה משחקי שליטה בפסטיבל פרינט סקרין  

Self Simulation Performance Print Screen Festival

האנושות הולכת ומתקרבת בצעדי ענק, בקצב אקספוננציאלי, לנקודת הזמן הסינגולרית בה מחשבים ישיגו את המין האנושי וישלטו בו, הגולם יקום על יוצרו. כך גם כאן, הקוד הוא יציר כפיה של סביון והוא שולט בה. בסימולציה הזו המחשב מגדיר באופן רנדומלי לחלוטין בכל איטרציה את חומרי המופע של כל סצינה - מילים, תנועות, בגדים, מיקום - וסביון מגשימה את הפקודות, מחוללת ומתחוללת. אקראִיוּת ההנחיות שומטת את הקרקע תחת סיבתיות. המציאות קפקאית, חסרת פשר, נוצרות סיטואציות שהמח האנושי לא מסוגל לייצר בהגיון שלו. קוד המחשב מוקרן, המנגנון חשוף לעיני הקהל, וסביון מתמסרת להנחיותיו האקראיות של המחשב, מגשימה בגופה את תוצאות הגרלת המחשב, נתונה לגורל. ההתנערות מסיבתיות והחלפתה באקראיות מציבה את סביון כפרפורמרית בכאן ועכשיו ומערערת על השליטה שלה כיוצרת.

התנועה איננה אינטרפטציה של המילים או של המצב הרגשי ועל פניו אין כל יחסי גומלין בין מילה לתנועה, שכן הם נבחרו באקראי על ידי המחשב. המחשב "מדביק" אותם זה לזה באופן מלאכותי וכך מנתק את הקשר הלוגי-נרטיבי. אין פה דטרמיניזם טכנולוגי ואין פה דטרמיניזם אמנותי. אלא שבפועל, ההנחיות הסינטטיות של המחשב, כשהן עוברות דרך הגוף החי המופיע של הרקדנית, הן נעשות לאורגניות, הטקסט זולג לתנועה ולהפך.

 

העבודה מציגה את הרצף שבין המאורגן לכאוטי. הגוף והתנועה מגלמים תשוקה, חיונית ויצר. ממולו ניצבים המחשב, הקוד, התוכנה, האלגוריתם. האם ניתן לייחס לטכנולוגיה תחושות סיפוק או הנאה מיחסי שליטה ומרות? המתח בין "רצון" המחשב לרצון היוצרת-מבצעת תמיד מאיים מתחת לפני השטח. לרגעים הרקדנית מתנגדת בגופה ולא מצייתת להוראות המחשב - לא לובשת את הבגד ה"נכון", לא מדברת את הטקסט ה"נכון", לא מדברת כלל וכדומה.

 

ניתן לחשוב על החיים כסימולציה. חוקי משחק החיים הן כל אותן עובדות, טאבוים, אמונות, מנגנונים ושיטות שמוכתבות לנו על-ידי החברה, התרבות, המשפחה, אלו המוכתבים לנו באופן חיצוני, אבל גם אלו שאנו מכתיבים לעצמנו, בייחוד אלו ששקופים לנו. מהו מרחב המדגם הנפרש? איזה חופש אנו מוצאים בגבולות? כיצד כל שינוי של כל אחד מהפרמטרים משפיע עלינו? האם לתשוקות והאינטואיציות שלנו יש מקום? האם אנחנו מסתפקים בגבולות הקיימים או מנסים להרחיב אותם? האם יש ביכולתנו להפר את חוקי המשחק?

 

העבודה Self Simulation מנסה לגעת ברגע העתידני שבו הגוף, האדם, האנושות, נתונים לטכנולוגיה, אך ניתן עדיין למרוד, להתנגד ולשאול. כמו הטכנולוגיה, שהיא יציר כפיו של המין האנושי, גם כאן – את קוד המחשב כתבה היוצרת. כך שהיחסים הם מורכבים ועומדים למבחן. המחשבים (ובהם הפלאפונים, הטאבלטים, האפליקציות, הרשתות ועוד) הולכים ונכנסים ביתר שאת לחיינו, בספירה האישית ובספירה הציבורית. הסיטואציה העתידנית תייצר נרטיבים חדשים של כוח, שליטה, חברה, קהילה וידע. מהי הפוליטיקה של העידן הפוסט-הומניסטי? מה יהיו זכויות אדם ומה יהיו זכויות מחשב? איזה מעמד אזרחי-חוקי יהיה למכונות, רובוטים וסייבורגים? מהם מוסר, אחראיות וסמכות בעולם זה? שאלות אלו מעסיקות תיאורטיקנים ואמנים החל מהמאה ה-19 ועד ימינו, כך למשל הגיליון העשירי של כתב העת לפרפורמנס "מעקף" עסק ביחסי אדם-מכונה. האסתטיקה הפוסט-הומניסטית מציבה את המחשב על הבמה, הוא פרפורמר. ככזה, הוא עלול לקרוס ברגע האמת, הביצועים שלו והאסתטיקה שלו נתונים למבחן ובייחוד היחסים שלו עם המין האנושי.

עבודה זו היא פיתוח של העבודה "תִגרוֹלֶת – תרגיל בהגרלה", עבודת שירה גנרטיבית שהוצגה בפסטיבל ת"א לשירה ובאירוע אמנות-קוד Projection בית האמנים בת"א. 

bottom of page